פסק-דין בתיק ת"א 12101-04-10

רקע

1.         מועד התגבשות עילת התובענה של המשיב לעניין שאלת ההתיישנות, היא ליבת הדיון נשוא פסק דין זה: האם לכל המאוחר בשנת 1999 עת נדרש התובע (המשיב) בכתב ע"י הבעלים הפרטיים לפנות את השטח נשוא התובענה, כשיטת הנתבעות (המבקשות), או שמא לפי שיטתו הוא - במועד מתן פסק הדין בתביעת הפינוי שהוגשה כנגדו על ידם, היינו לכל המוקדם, בשנת 2005?

2. רקע פסק דין זה, הינו תובענה לפיצוי כספי בסך של 4,667,912 ש"ח ולסעד הצהרתי, אשר הוגשה ע"י המשיב ביום 12.4.2010, בגין נזקים שנגרמו לטענתו כתוצאה מחיובו בפסק דין חלוט מיום 14.4.2005, לפינוי שטחי קרקע בהם החזיק משך שנים ועליהם הקים רפת בקר וחוות בופאלו, ואשר כפי הנטען על ידו הוחזקו בהיתר מאת המבקשות, בעקבות מצג שווא שהוצג בפניו לפיו הן בעלות הקרקע.

המבקשות הגישו בקשה לדחיית התובענה על הסף ועילותיה הן התיישנות, העדר יריבות והעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין המצג נשוא התובענה המהווה יסוד לה.

תמצית טענות המשיב בכתב התביעה היא, כי המבקשות עיוולו כלפיו משך שנים בהטעיה ובהצגת מצג שווא בדבר בעלותן בקרקע, בהתרשלותן באי רישום זכותן בקרקע, בהימנעות מהגנה על זכותן זו עת נתבע הוא לפינוי ע"י הבעלים הפרטיים, ובהימנעותם מנקיטת פעולה להסדרת הסוגיה, וכן בהפרת חובות הנאמנות וחוסר תום הלב המוגברות החלות עליהן כלפי המשיב.

כפי הנטען בכתב התביעה, כתוצאה ממעשיהן ומחדליהן של המבקשות ניתן כנגד המשיב צו לפינוי חלק נכבד מנחלתו, באופן המחייב בנייה מחדש של המשק החקלאי הקיים, לרבות החווה, והכרוך בנזק כספי רב.

תמצית טענות המבקשות

3. כאמור, שלושה ראשים לבקשת המבקשות: התיישנות, העדר יריבות והעדר קשר סיבתי.

אבחן ראשית, את טענת ההתיישנות.  להלן תמצית טיעוני המבקשות בעניין זה:

א.      עילת התובענה נולדה ביום בו ידע או היה צריך המשיב לדעת על מצב הבעלות הנכון בשטחי הקרקע נשוא הפינוי, מועד שחל עוד בשנת 1942, מאחר וכבר אז צוינה המבקשת 1 בנסחי הטאבו, הנגישים לכל בלשכת רישום המקרקעין, כבעלים של חלק קטן בלבד משטח המשק של המשיב, ולא כבעלים יחידים בו. מאז, ממשיך ומתקיים במהלך כל השנים רישום מפורש של עובדת היות המבקשת 1 בעלים בחלק בלבד מהשטח המוחכר למושב ביצרון, בעוד חלקים בלתי מבוטלים בו, רשומים בבעלות פרטית. יתר על כן, במפה משנת 1970 מצוין מפורשות כי השטח המוחכר למושב ביצרון הוא רק השטח המופיע תחת הטור של ממ"י, להבדיל מהשטח הנמצא תחת הטור "בעלות פרטית".

ב.       חיזוק לאמור ניתן בפסק הדין של הפינוי הקובע חד משמעית כי מושב ביצרון ידע היטב את מצב הזכויות לאשורו בשטחים נשוא הפינוי. מכח ידיעת המושב היתה ידיעה זו גם נחלת המשיב, שחזקתו באה לו מידי המושב.

ג.        המשיב ידע מהו המצב החוקי של המקרקעין גם עת הועבר אליו המשק, מס' 63 בגוש 2763 חלקה 85, מהוריו, עת בדיקה בממ"י מעלה כי השטחים נשוא הפינוי, אינם מהווים כלל חלק מחלקת המשק.

ד.       מכל מקום, יש לקבוע כי לכל המאוחר ידע המשיב על זכויות הבעלים הפרטיים בשנים 99'-97', עת פנו הם אל המשיב, הטיחו בפניו כי הם בעליהם הרשומים של השטחים נשוא הפינוי ודרשו את סילוק ידו מן השטח, כעולה ממכתב ב"כ הבעלים הפרטיים אל המשיב מיום 5.9.99 ומתשובת המשיב מיום 12.10.99, המצורפים כ"נספח 5" לכתב התביעה.

ה.      אין לראות את מועד מתן פסק הדין לפינוי כמועד היווצרות עילת תביעה, שכן בית המשפט לא יצר בפסק דינו זכות, אלא אך הצהיר עליה, בעוד המצב המשפטי, כאמור לעיל, היה נהיר זמן רב קודם לכן. לכל היותר, יכול היה המשיב להעלות טענותיו כלפי המבקשת 1 במסגרת הליך תביעת הפינוי, כפי שסבר אף בית המשפט משהביע עמדתו בפסק הדין, כי היה על המשיב לצרפה כצד לתובענה, לשם בירור טענותיו כנגדה.

ו.        באשר לטענה להפרת חובת נאמנות, היה על המשיב להגיש תביעה עם גילויה של עילת ההפרה, אשר קמה עם רישום בעלותם של הרוכשים (התובעים בתביעת הפינוי) בקרקע, וכישלונה של המבקשת 1 לרושמן על שמה.

ז.        המשיב לא הוכיח התקיימותו של חריג ההתיישנות בדבר אי ידיעת העילה, ואף הניסיון להחלת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין אינו ממין העניין, אשר כפי שנקבע בפסיקה זה מכבר, ממילא אינו בא להאריך את תקופת ההתיישנות הרגילה.

תמצית טענות המשיב

4. המשיב עותר לדחיית הבקשה, תוך הפנייה להלכה המחייבת נקיטת זהירות רבה טרם סילוקה של תובענה על הסף, צעד דרסטי אשר יינקט רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן.

לגופו של עניין, טוען המשיב בתגובתו לעניין טענת ההתיישנות כדלקמן: